אדינבורו

אדינבורו: גיליון בלבד

119.00

תרבות להמונים

את סיפורה של אדינבורו אפשר לקרוא באבנים וברחובות. עברה חי וקיים בקירות הבתים. באמצעות הטופוגרפיה של העיר, גודל הרחובות, עיצוב הבניינים, מספר הקומות וסוג הלבנים ניתן להבין מה היו הרעיונות והערכים שמהם ניזונו אנשי אדינבורו.
אדינבורו חצויה לשניים, לא רק על ידי העמק הגדול המפריד בין שני חלקי העיר, אלא בעיקר בשל הפער העצום בין סגנונות הבנייה והתוכן החברתי שמאחורי כל אחד מחלקיה. בצד אחד שוכנת העיר העתיקה של אדינבורו – יצירה בולטת מימי הביניים ששמרה על המוטיבים הידועים של ערי אירופה באותם ימים חשוכים: סמטאות פתלתלות מרוצפות לבנים, סדורות במבוך שהתפתח לפי צורכי העיר. תוצר של הרגע, ללא כל תכנון מקדים או תוכנית אב. מצדו השני של העמק נגלית העיר החדשה של אדינבורו, המשקפת הלך רוח שונה לחלוטין. הפעם הייתה תוכנית בנייה מסודרת, שלפיה הוחלף המבוך הישן ברשת רחובות משורטטת בצורה מושלמת כמעט. בנייה ניאו–קלאסית הביאה את הארכיטקטורה הג’ורג’יאנית לשיאה. מול יצירה אירופית טיפוסית ניצבה יצירה אנגלית, ויש אף אומרים יצירה סקוטית, שכן לעיר החדשה של אדינבורו אין אח ורע בכל העולם, גם לא בערים אחרות באנגליה.
הנאורות הסקוטית, שבתקופתה נבנתה העיר החדשה, הביאה עמה פריצות דרך בתורות חברתיות ומדעיות כאחד. בשנות ההשכלה הסקוטית נשאה אירופה את מבטה אל הבירה הצפונית של האי הבריטי. במאה ה–18 האליטה של אדינבורו לא כללה פוליטיקאים ובעלי ממון, אלא אנשי אקדמיה, סופרים ומשוררים. אלה היו מנהיגי העיר שהביאו אותה אל עתידה המשגשג.
בזכות הייחוד של כל אחת מהערים, ובעיקר בזכות העובדה שהן עומדות זו מול זו ומציגות את הלכי הרוח של התקופות השונות במלואם, העיר העתיקה והעיר החדשה של אדינבורו הוכרזו בשנת 1995 כאתרי מורשת עולמית. לאחר שנים של הזנחה השכילה אדינבורו להכיר באוצרות הארכיטקטוניים שלה, אך כעת החלו לעלות בה חששות לצעוד קדימה. בזמן שנעשות בעיר פעולות השימור המתקדמות ביותר, הארכיטקטורה המודרנית של אדינבורו עוד בחיתוליה. הישן והחדש נלחמים על מקומם בקרב החשוב ביותר, הקרב על הבית.
בימים אלה אדינבורו לומדת להסתגל לשינויים. העיר שחיה ונושמת דרך האבנים לא נותרה קפואה ומאובנת, להפך – אדינבורו מלאת חיים וגדושה באירועים המציינים את התרבות והאמנות של אנשיה. “בירת הפסטיבלים של אירופה”, כפי שכונתה לא פעם, מארחת עשרות פסטיבלים ואירועים בשנה. בחודשי הקיץ נערכים בעיר שמונה פסטיבלים, שמגיעים אליהם מיליוני מבקרים מרחבי העולם.
פסטיבל הפרינג’, הגדול מבין הפסטיבלים של העיר, החל את דרכו בשנת 1947 כהתארגנות עצמאית של שחקנים שרצו להציג בפסטיבל הבינלאומי המכובד ולא ניתנה להם האפשרות. במקום לאפשר למארגני הפסטיבל לדכא את רוחם היצירתית, הם הציגו את האמנות שלהם ברחובות העיר. תושבי העיר קידמו בברכה את האח החורג של אמנות הבמה המסורתית ובתוך מספר שנים הפך פסטיבל השוליים לפסטיבל המרכזי של העיר. זוהי אדינבורו, וזוהי הדרך שהתרבות נתפסת בעיני אנשיה. התרבות היא לכולם – וכמה שיותר ממנה, טוב יותר.
קריאה נעימה,
חן חקלאי

תיאור מוצר

עורכת ומחברת הגיליון: חן חקלאי

תאריך הוצאת הגיליון: 2011

מספר עמודי הגיליון: 130