צפת

98.00

לילות כנען
חצות בבית העלמין העתיק. לילה אפלולי של ראש חודש. מדרון בית הקברות העמוס הואר במאות נרות זיכרון שהטילו אור מרצד על קברי הצדיקים הצבועים בכחול–שמיים. בית העלמין המה מבקרים, כמו תמיד בערב ראש חודש, ואלו הצטופפו ברחבה שליד קבר האר”י. קולות עלו מכל עבר, ורחש התפילה ברחבת הקבר תוגברה על ידי קולות המתפללים שעלו מתוך החשכה. מקווה האר”י התמלא בטובלים. שורת מגבעות שחורות על המתלים שלאורך הקיר, מעילים שחורים, גופיות לבנות וציציות. ערב רגיל של ראש חודש בבירה הרוחנית של הגליל.
מסורת מקומית מספרת שכאשר בנו את מלון “הרצליה” בצפת, בשנת 1925, מצאו הבנאים בלב גזע עץ הזית העתיק שבחצר גולגולת אדם, בתוכה תקוע חץ קדמון. “ללמדך על עתיקותה של צפת”, יאמרו אנשי המקום. על כסאות נוח בצילו של הזית התרווחו מדי קיץ בכירי היישוב היהודי בארץ ישראל.
ביאליק בא, וכך גם מאיר דיזנגוף ומאנה כץ. בשנות השלושים הייתה צפת עיר התיירות המובילה בארץ. אלפים עלו לרגל כדי להעביר את חום הקיץ באוויר הפסגות הגלילי, שם חיכו להם עשרות בתי מלון, תריסר מסעדות ומספר לא מבוטל של אולמות ריקודים. בשנת 1933 הגיעה ארצה הגברת קטה דן, נצר למשפחת מלונאים ברלינאית, התיישבה בצפת והקימה שם מלון. המלון החדשני לא הסתפק בלהציע לאורחיו לינה והסעדה בלבד, אלא העסיק גם צוות בידור, ממש כמו בברלין העליזה של ימי ווימאר, שכלל אפילו רקדניות בטן ומארחות מביירות.
בעשור הראשון אחר קום המדינה עדיין פרחה התיירות בצפת. בכירי אמני ישראל הקימו את קריית האמנים בבתיהם הנטושים של ערביי צפת. ציירים דוגמאת יצחק פרנקל, ציונה תג’ר, מנחם שמי, עזריאל אברט, יוסף קסטל, דוד לבני, אריה מרזר ורבים אחרים התיישבו בבתי האבן הנאים. אל הקייטנים התווספו עתה שוחרי אמנות שעלו לצפת על מנת לשוטט בגלריות. בשנות הששים הפכה צפת למרכז בילוי הקיץ של הבוהמה הישראלית, עם שורה ארוכה של מועדוני לילה שפעלו עד שעות הבוקר המוקדמות. המפורסם שבהם היה מועדון “השעות הקטנות”, אולם לא נפלו ממנו המועדונים “לילות כנען”, “מועדון המצודה”, “מועדון קימרון”, “האוהל הבדווי”, “מולין רוז'”, “מועדון מילוא” ועוד. מיטב האמנים והלהקות הופיעו בצפת, אלכסנדר יהלומי, צדוק סביר, שושנה דמארי, שייקה אופיר, יפה ירקוני ועוד. להקת “התרנגולים” הופיעה באופן קבוע במועדוני הלילה בעיר ו”שלישית הגשש החיוור” עשתה כאן את צעדיה הראשונים. הבידור הקברטי פרח וכלל גם הופעות חשפנות, עם צוות שהגיע ישירות ממועדון “מולין רוז'” המפורסם בחיפה. החל מאמצע שנות הששים התווספו גם פסטיבלים לרשימת האטרקציות. פסטיבל הקולנוע הבינלאומי הראשון בארץ נערך בצפת, כמו גם פסטיבלים לכלי נגינה שונים.
בסוף שנות השבעים התיירות הצפתית קרסה. המזגן איפשר פיתוח מוקדי תיירות גם במקומות בהם האקלים הקיצי היה קשה יותר, ושינוי חוקי המטבע איפשר לישראלים לצאת ליעדי נופש בחו”ל. האווירה הפוליטית בעשורים הראשונים למדינה גם היא לא האירה פנים לבעלי בתי המלון. התיירות העצמאית של צפת, בבעלות אנשים פרטיים שלרוב לא היו מחוברים לשלטון הסוציאליטי, נאלצה כעת להתחרות במפעלי אירוח חדשים בקיבוצים ובערים המרכזיות שהיו מקושרים ומחוברים יותר. ההשלכות על תעשיית התיירות הצפתית היו קשות. הישראלים החלו מדירים רגליהם מהעיר, המלונות נזנחו, האמנים עזבו ומועדוני הלילה נסגרו.
אולם חינה של צפת לא סר. לא נפגעו הכנסת האורחים המיוחדת, אורח החיים, הסמטאות הכחולות, בתי הכנסת העתיקים, האמנות ובעיקר האנשים שנפלו שבי בקסמיה של העיר וממשיכים להאחז בה.
עם פרוס המאה העשרים ואחת נעשה ניסיון לשקם את התיירות בצפת – הוקמה מינהלת תיירות, חדרי אירוח הוקמו מחדש, שופצו כמה בתי מלון ונערכה פעילות שיקום עירונית–תיירותית במימון משותף של משרד התיירות, משרדי ממשלה והעירייה. אולם זרם ההשקעות לא הניב את התוצאות הרצויות ועד מהרה גם התקציבים הדלדלו.
צפת כיום אינה עיר תיירות רגילה. אין מבצעי שיווק, אתרים מוסדרים או מרכזי קניות. מכמניה של צפת נסתרים, וגילויים באחריות המטייל. צפת האותנטית והקסומה מציצה מבעד לשערי הברזל, מתוך החצרות, בגלריות, במוזיאונים הקטנים, בבתי הכנסת ובבתי הקפה.
צפת מרוצפת בסיפורים עלומי מקור – ספק מסורות, ספק אגדות. מעשה בזוג שבא להתארח בצפת, וכאשר לא מצאו את יחידת האירוח שאלו עובר אורח בדבר המקום. הלה ליווה אותם לחדר שהזמינו ואחר כך הפציר בהם לבוא לביתו לארוחת שבת. השניים ישבו ושרו עם בעל הבית הנדיב כל אותו הערב, לאחריו יצאו עם המארח לסיור לילי בסמטאות. “ענין רגיל כאן”, יאמרו התושבים. זו אווירת העיר ההררית, בה הוקרת האורח המזדמן הפכה למסורת של הכנסת אורחים.
“נרות הבדלה”, הסבירו בנרות צפת, “חייבים לפחות שני פתילים”. כך היא צפת – שני פתילים הכרוכים זה בזה. האחד של קבלה, רז וסוד, והשני של הכנסת אורחים. “שלושה דברים שבו את לבי”, כתב רבי שלמה מולכו לפני 340 שנה לאהובתו בצפת, “שמי צפת הכחולים, קירות הבתים הכחולים ועינייך הכחולות”. רומנטיקה צפתית הכורכת יחדיו את כל העולמות.

מדריך מטרופוליס לערים עתיקות: זהו המדריך השלישי בסדרת מדריכי מטרופוליס לערים עתיקות בישראל. המדריך מורכב מפרקי טיול שכוללים אתרים ואטרקציות, מסלולי טיול, מוזאונים, בתי מלון, מסעדות, חנויות ואתרי בילוי מומלצים.
פרקים: אתרים ומוזאונים בעיר, בתי כנסת ואתרים יהודים, רובעים וסמטאות ועוד
אלו תולדות: 50 עמודים הגוללים את ההיסטוריה הארוכה של העיר
אתרים יהודים: סיפורם של עשרה בתי כנסת ואתרים יהודים נוספים
קרית האמנים: שיטות בין הגלריות, המוזאונים והתערוכות
בית העלמין העתיק סיור בין קברים מסתוריים, קברי רבנים ונקודות ציון חשובות

מפות: מפת רחובות, אתרים ומסלולים

מדריכי מטרופוליס – המדריכים לנוסע האנין
מדריכי מטרופוליס הם ספרי טיול עירוניים המיועדים למטייל האנין. אתרי החובה, מסלולי סיור לפי אזורים, היסטוריה, תרבות, אמנות, פסטיבלים, מוזיאונים, גלריות, ארכיטקטורה, פינות לא מוכרות ועוד.
בנוסף למסלולים המדריך כולל מידע לנוסע, רשימת בתי מלון, מסעדות, חיי לילה, חנויות בוטיק, שווקים, במות ואולמות, כתובות ואתרי אינטרנט מומלצים.

תיאור

כתיבה ועריכה: ידין רומן

210 עמ’

ינואר 2014