מבצע!

מוסקבה: גיליון בלבד

119.00 98.00

כל הקופה

לפני כמה ימים ביקרתי בתערוכת תיירות בתל אביב. לא מעט מדינות שלחו נציגים לשכנע את התייר הישראלי לבקר דווקא במדינותיהם השנה ובכלל. היה שם גם דוכן של נציגים רוסים. ניגשתי אליהם בחיוך רחב ובעיניים נוצצות וסיפרתי על גיליון מטרופוליס מוסקבה שעומד לצאת. אמרתי, כי לא ממש הצלחנו לפצח את הגרעין האחראי על התיירות בעיר, אולי לא דפקנו על הדלת הנכונה, וכמה אני שמחה לפגוש נציגים מלשכה נעלמה זו. הוספתי משהו על חשיבות שיתוף הפעולה בתחום בין שתי המדינות שלנו, שאלתי על המסר והכוונות… “אנחנו לא עוסקים בזה. אנחנו נציגי הממשלה. תחפשי באינטרנט. לא, אין לי כרטיס ביקור. לא, החומר הזה מיועד רק לשותפים עסקיים”, הייתה התשובה.
זה החזיר אותי למחשבות שליוו אותי במהלך הכנת הגיליון… בעת שמדינות רבות משקיעות מאמצים רבים כדי למשוך אליהן תיירים, הרוסים לא מבינים למה להם לעשות זאת. התיירות אינה תחום שממנו תשאב רוסיה, מדינה ענקית וברוכת משאבי טבע וכוח אדם, את פרנסתה. בירתה, מוסקבה, היא מדינה בתוך מדינה. יש לה כללים משלה ויכולות רבות. זהו מטרופולין לכל דבר, אוטרקי, דורש, מאיץ, בולע.
כבר קרוב לאלף שנה מוסקבה מוכיחה את מקומה על מפת הערים הגדולות של העולם, בצורה רועמת או שקטה, בהפגנת כוח מופרז או בקיום אירועים גדולים ומפוארים המשאירים את העולם פעור פה. הקיצוניות היא סימן ההיכר. העושר הצורם והעוני המביך, אוצרות אמנות במרתפים לחים ופסבדו–אמנים בארמונות נוצצים, כנסיות מוזהבות חדישות בכל פינה ובנייה מופרזת של גורדי שחקים מזכוכית ומפלדה בין הפנינים הארכיטקטוניות של מוסקבה ה”ישנה”.
מיליוני אנשים חולפים ברחובות מוסקבה מדי יום, ממהרים להספיק, לגעת, לעשות, להצליח. רובם הגיעו מרחוק, הם מרגישים שמשהו מתרחש כאן, עכשיו, הם רוצים להיות חלק מזה, הם רוצים להיקרא “מוסקבאים”…
התחושה הזאת מידבקת, גם אם אתם רק מבקרים כאן. העיר לא דומה לאף עיר אחרת בעולם. אי אפשר להגדיר אותה במילה אחת. יש בה שילוב מרתק של אירופה ואסיה, של סלאבים וטטארים, של השפעות זרות חדשניות ושל חזרה למקורות הרוסיים. יש כאן הכל מהכל, לכל טעם, לכל כיס ובכל רגע.
מלבד העושר ההיסטורי והארכיטקטוני והגיוון התרבותי והאמנותי, יש במוסקבה תחושה של אפשרויות בלתי מוגבלות, הרגשה שאפשר לזכות בכל הקופה. כדאי להגיע לכאן, ולו רק בשביל התחושה הזאת, בשביל החוויה האותנטית, שצריך לנשום אותה לריאות, לקחת ממנה לגימה, לשרוף איתה את הגרון, ולתת לה לשכר אתכם, לפחות לביקור קצר זה.

קריאה נעימה,
טליה וולקוביצ’ר

תיאור

עורכת הגיליון טליה וולקוביצ’ר