דנובה

דנובה

119.00

מיטל–אורופה

הורי עלו ארצה ב–1933, מגרמניה. אבי לאחר שפוטר ממשרתו הממשלתית בשל היותו יהודי, אמי כאשר החליפו את שם הרחוב בו התגוררה לאדולף היטלר שטראסה. המשפחות שלהם חיו במשך כ–300 שנה במרחב שבין פראג להיידלברג, בין פוזנן לברלין. הממלכות והמדינות שבמרחב הזה השתנו במרוצת השנים, גבולות תוחמו מחדש, מלכויות נפלו, אבל מורשת האזור נשארה כצוק איתן בים השינויים.
איני יודע מתי הגיעה משפחת אבי למרחב הזה במרכזה של אירופה. למשפחת אמי לעומת זאת יש עץ דורות מסודר שהוחל ברישומו דור אחד או שניים לאחר גירוש ספרד. הדמות הראשונה, המופיעה בבסיס עץ הדורות )שאכן צויר כעץ(, הרב זליגמן, נולד בוולנשטיין שליד פרנקפורט בשנת 1572. העובדה שהיה רב היא הסיבה שהחלו לרשום את עץ הדורות, שעד היום מקפידים לעדכן בו את הנולדים, המתחתנים והנפטרים.
הוריי היו חברים בארגון עולי מרכז אירופה. אני, שהוצאתי מעת לעת מתיבת הדואר את דברי הדואר שנשלחו מטעם הארגון, תהיתי היכן בדיוק אותה מרכז אירופה שאליה השתייכו הוריי. כאשר התחלתי להתעניין בדנובה הסתבר לי שמיטל–אורופה הוא לא ממש מקום פיזי. למחברי ספרי הגיאוגרפיה והאטלסים יש כמובן צורך להגדיר את גבולותיו. “המרחב שבין מערב למזרח אירופה, בין אירופה הצפונית לאירופה הדרומית”, קראתי את ההסבר המשעשע הזה במקום אחד.
מרכז אירופה אינו מושג מתחום הגיאוגרפיה הפיזית. הוא שייך לגיאוגרפיה הקוגנטיבית, לתפיסת הסובב שכל אחד מאיתנו מעצב בעיני רוחו. אי אפשר למדוד את מרכז אירופה בקילומטרים או לתחום אותה בתוואי שטח. מרכז אירופה היה האזור שבו התקיימה המורשת התרבותית של בית הבסבורג: רב–לאומיות, פלורליזם דתי, ושפה בינלאומית אחת, גרמנית. זה האזור שאותו זעזעה הרפורמציה הדתית של לותר, המלחמות של נפוליון, מאבקי השחרור הלאומיים, ופרץ היצירתיות של משוררים, מלחינים, סופרים וממציאים. זהו האזור שבמשך מאה השנים שבין קונגרס וינה למלחמת העולם הראשונה היה לב ליבה של האימפריה האוסטרו–הונגרית, שאת המנונה שרו ב-11 שפות ושב-68 השנים האחרונות של התקופה הזו שלט בו איש אחד, קיסר אחד, סמל מושלם ליציבות שלטונית, הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף.
את המרחב הגדול הזה של מרכז אירופה חוצה הדנובה. נהר שזורם ממערב למזרח, מהיער השחור לים השחור. על גדותיו נוצרו מדינות, תרבויות, ישויות פוליטיות. הוא גבול ונתיב. מפריד ומאחד. מתיישבים ירדו לאורכו, צבאות עלו בו ומצביאים קבעו בו גבולות ברי הגנה.
עשר מדינות וארבע בירות שוכנות כיום לאורך הדנובה. 80 מיליון איש חיים על גדותיו. הכבישים המהירים של האיחוד האירופי מתפשטים לאורך יובליו והעמים שבדרך מצפים ליתרונות הכלכליים של שוק משותף וחוששים לאבד את זהותם.
“מרכז אירופה כבר לא קיימת”, אמר לי צ’בה זיברה, ידידי ההונגרי, כאשר עמדנו מול הבניין של אוניברסיטת מרכז אירופה בבודפשט. לא ידעתי אם להסכים, אם לאו. המסע הארוך שלי לאורך הנהר היה מסע לתוך הגיאוגרפיה התרבותית של מרכז אירופה, מורשת שהייתה חלק ממשפחתי במשך 300 שנה. המאמרים בגיליון הזה נכתבו מתוך הגיאוגרפיה הקונגטיבית הפרטית שלי.

קריאה מהנה,
ידין רומן

תיאור מוצר

גיליון בלבד

עורך ומחבר הגיליון: ידין רומן
רכזת מערכת: חן חקלאי
תאריך הוצאת הגיליון: 2008
עמודים: 154